בכל ערוגה יש סיפור עם שעובר מדור לדור

איזו אגדה שעוברת
משתיל לשתיל, מפרח לפרי ומגיעה מהשורשים העמוקים ועד לעלים
המלבלבים. בערוגת החצילים נהוג לספר לחצילונים הרכים על
איקה המכשפה האימתנית.

המכשפה הזו היא לא רק מפחידה, היא גרועה מכך. היא צוחקת על
הפחד שלנו. בכל פעם שאנחנו נכשלים, בערוגת החצילים מדובר
בדרך כלל בקושי לחנוט ולהפוך את הפרחים לפירות או כשניהול
ההשקיה לא קפדני והחציל לא רך מספיק ולא מגיע למלוא
הפוטנציאל שלו- איקה המכשפה עומדת בצד וצוחקת עלינו.
הצחוק הטורדני שלה לא מניח לנו לעולם, היא לועגת לנו וקולה
הצומרני מלווה אותנו לכל מקום, אפילו במקלחת או כשהולכים
לישון. הדרך היחידה להפטר ממנה הוא להרוג אותה. אבל לא כל
כך קל לחסל מכשפה.

דורות על דורות של חצילים חלמו להיפטר מאיקה, הלב שלהם כבר
הפך לשחור מרוב צער. מה בסך הכל מבקשים החצילים לעצמם?
מדובר בגידול פשוט, שבעונתו דורש מעט מאוד ונותן כל כך
הרבה. משגשג בעונה החמה, מוקף בחברים ומשפחה מכל הזנים
והצבעים. אבל כשהחציל פוגש כישלון, דווקא כי בשגרה כל כך קל
לו, הוא מצוי במצוקה של ממש.

ישנה דרך, לשים סוף לאיקה, לעקור אותה מליבנו. אבל הידע הזה
אבד עם השנים.

חציל אחד אמיץ החליט שזהו, הוא לא יניח לזרעי הפחד שאיקה
טמנה להכביד עליו. הוא מוכן להודות בכשלון ולא להסתתר.
להסתכל לאיקה בלבן של העיניים ולעשות את מה שאף חציל לא העז
לעשות לפניו. לקבל את הביקורת ולנסות שוב. זה לא הצליח
בנסיון הראשון וגם לא בשני, אבל החציל רק התמלא בעוז. צחוקה
המתגבר של איקה, במקום לשתק אותו, דרבן אותו להמשיך לנסות
והנה ברגע שהצליח, איקה המכשפה נפלה ומתה.

מאז ועד היום בערוגת החצילים מעודדים את החצילונים להמשיך
ולנסות, לראות בכשלון אתגר, בפחד מקפצה להתפתחות ולנסות בכל
פעם מחדש, לעקור את איקה מהשורש, להשתיק את הצחוק שלה אחת
ולתמיד.
שתחרר ומתחיל לרוץ קדימה.