השדה מוכן

האדמה הזרוע באלפי זרעים נסתרים מין העין, מרגישה כמו דף חלק שמחכה לטיפות הגשם הראשונות שיתחילו לצייר עליו.
הפנטזיה הזו על התחלה טריה ורעננה, נקיה מכל הטעויות הישנות שלנו, הדעות הקדומות והביקורת הקשה- זו שמופנית כלפינו ובעיקר זו שמבעבעת מבפנים, הפנטזיה מתחדשת מדי שנה בדיוק בעונה הזו.

הפעם נעשה את זה אחרת, הרי אנחנו כבר גדולים יותר, חכמים יותר ומלאי ניסיון. אבל המציאות לא מייצרת דפים חלקים חיצוניים.
הערוגה החדשה אמנם תנביט בקרוב שפע של ירקות חורף טעימים ופריכים אבל מייד ביחד איתם ינבטו העשבים שאותם נאלץ לעקור שוב ושוב מתוכנו לא לאפשר להם להשתלט על הטוב שאנו עמלים להצמיח.
המקום היחיד שיכול להתחדש הוא נקודת המבט שלנו. הדבר היחיד שבידנו לשנות הוא את עצמנו וגם זה בהרבה עבודה קשה. אבל כשאנחנו משתנים, המציאות מגיבה, כמעט לגמרי מיד באופנים מפתיעים למדי.

מתחת לאדמה, כבר מתחוללת מהפכה סמויה מין העין. בין אם אלו זרעי החורף שפורצים עכשיו את הקליפות שלהם ועוד רגע יפגינו את ההשתנות שלהם מעל פני האדמה ובין אם בחלקות השורשים הסתווים. הבטטות שאת ייחוריהן שתלנו באדמה באמצע מאי ופקעות הארטישוק הירושלמי שכבר מסוף החורף שעבר, אי שם בתחילת מרץ מחכות להיום- רגע ההוצאה המרגש שלהן יחד עם טיפות הגשם הראשנות שביקרו אותנו בשבוע שעבר.
השמש אמנם יצאה בחזרה, אבל זה כבר מאוחר מדי. הסירים הכבדים יצאו מהארון ולשם הם לא יחזרו, אלא יעשו מסלול קבוע מהכיריים לכיור ומשם בחזרה לכיריים, למשך כל העונה הקרירה. עם החזרה לשגרת הבית והחשיכה המוקדמת, נפתחה עונת המרקים והתבשילים ובדיוק ברגע הנכון מגיע הארטישוק הירושלמי, לתת חיזוק לדגנים, לקטניות וכמובן לירקות הבישול הקלאסיים.

מתחת לפני השטח, התפתחה הפקעת שמעוררת סקרנות ועניין בכל סיר שבו משלבים אותה. צלויה בתנור, מטוגנת, במרק, בסלט ובתבשיל, למרות שהיא לא ממש ארטישוק ובכלל לא ירושלמית, היא מביאה המון חדווה חורפית לצלחת.