הכרשה תמיד אהבה לארח וכולם אהבו להתארח אצלה. הנוכחות
העדינה, המשתלבת, זו שתמיד מורגשת אך לא משתלטת, אהובה על
כל חבריה וחברותיה לערוגה.
ויכוח ישן ניצת מחדש לפני כל חג, מי יזכה להיות מוזמן הפעם
אצל הכרשה,
הפול, הארטישוק והשום הכי אהבו להגיע בפסח, הבית המצוחצח,
הפרחים בגינה והאווירה האביבית הפכו את החג לאטרקטיבי
במיוחד.
הדלעת והקישוא העדיפו להגיע לבקר את הכרשה דווקא בשבועות.
השפע של חג הביכורים, השולחן הלבן והמטעמים היו אהובים
עליהם מאוד.
הכרובית והברוקולי לא ויתרו על הדלקת נרות בחנוכה. הבית
החמים מלא באור נרות, ריחות של שמן זית חדש ולביבות פריכות
מה עוד צריכים ירקות בחורף?

האפונה, התות והקייל חלמו להגיע לסעודת פורים, אז הכי מצחיק
ומשמח. כולם חולקים בינהם את השפע של סוף חורף במשלוחי מנות
מרשימים ותמיד מסקרן לגלות למה הכרוב ניצנים יתחפש השנה.
רק בסוכות נשארה הכרשה לבד. מי רוצה להתארח בימים הראשונים
של הסתיו? בחוץ ? כשמזג האוויר נע בין חום מאובק לאיומיו של
היורה להגיע דווקא עכשיו. אדמה יבשה וחרבה חרושה בקמטי הקיץ
מציגה את כל נזקיו ללא בושה או עשב טרי שיסתיר אותה. הירקות
גם הם עיייפים, עוד לא שכחו את החופש הגדול, החום הגדול
שהשאיר את סימניו בכל פינה והם עדיין צריכים להתאושש מראש
השנה, יום כיפור ומהגשר החדש שפתאום נבנה בינו לבין חופשת
סוכות.

וכך יושבת לה הכרשה בכל שנה. בודדה בסוכתה. לא מסתתרת
מאחורי קירות ביתה המרשים או תבשיליה ומאפיה האהובים ) מה
בכלל מבשלים בסוכות?( מקווה שבכל זאת מישהו יגיע להתארח.
אחרי שהיא נותנת מקום לפחד מהלבד, לאיימה הקיומית שהיא
אהובה לא בפני עצמה אלא רק כשהיא מציעה את נוחות ביתה ואת
מטעמיה, הם תמיד מגיעים, אחד אחרי השני, כל יושבי גן הירק.
הם מגיעים להתארח בסוכתה פשוט כי הם נזכרים כמה הם אוהבים
את הכרשה לא בגלל מה שיש לה לתת אלה בגלל מי שהיא, פשוטה,
ישירה, נדיבה, אמיתית, חרוצה ותמיד נמצאת שם בשביל כולם.
בסוכות הם מגיעים פשוט בשביל הביחד

סוכות הוא חג ששל שוויון, של אחדות, של שלום, של יחד- חג של
קהילה. בחג הזה אנחנו מרגישים יותר מתמיד את הקהילות הרבות
שאנחנו מוקפים בהן. את קהילת המשפחה )זו שנולדנו לתוכה וזו
שנוצרה כאן לאורך השנים( שמגוייסת יותר מתמיד, לעבור יחד את
אתגר העבודה בתקופת החגים, בימי העבודה המצומצמים כשכל
הצוות מתחלף בין לילה. את הפרידה מהעובדים הותיקים והאחריות
הגדולה שבקליטה של אנשים חדשים, לימוד ולווי צמוד. את קהילת
היצרנים והחקלאים האורגניים, האנשים המוכשרים והחרוצים
שחולקים איתנו תפיסת עולם ושיחד עובדים כל השנה כדי להביא
תוצרת משובחת, נקייה, בריאה וטעימה. את קהילת

המיקרואורגניזמים שמתעוררים עכשיו, בתוך האדמה, מחכים כמונו
לגשם הראשון שיהפוך הכל לחגיגה רוחשת של חיים שיזינו את
הירקות שנשתלים ונזרעים בימים אלו וכמובן את הקהילה שנמצאת
איתנו, הולכת וגדלה מהסל הראשון שיצא מפתח המשק, תומכת,
מתעניינת, מברכת לשנה החדשה ומגיעה לבקר אותנו בסוכה, לחגוג
את הקשר שבין האדם לאדמה, בין מגדלים לאלו שבחרו לאכול את
התוצרת ולקשור את גורל הצלחת בגורלה של ערוגה מסויימת אחת.