אגדה אפגנית מספרת על ילד שסוף סוף קיבל רשות מאמא שלו לצאת את גבולות הכפר, לחצות את הכביש ולבקר בכפר השכן.
ילד?! מה אתה עושה שם? קראו לו כשהתקרב אל עבר השדות. תזהר! צעק הקהל שכבר התגודד שם. יש שם חיה ענקית, איומה ומפחידה. היא עלולה לתקוף אותנו בכל רגע. שמור מרחק, הישמר לך. אין לנו מושג כיצד היא תנהג כשתריח דם טרי בקרבתה.
איפה החיה הנוראית הזו? שאל הילד וכולם יחד הצביעו לכיוון מרכז השדה. שם!
והילד מיד הבחין בחיה המודברת, שהיתה מוכרת לו היטב משדות הכפר שלו. עגולה, ירקרקה, גדולה, לא חיה ולא מסוכנת ולא בטיח.בסך הכל, אבטיח!
הילד צחק בקול רם, זו לא חיה מסוכנת בכלל! כן, זו היא! קראו האנשים תזהר! היא עלולה לנשוך אותך. הילד הבין שאין עם מי לדבר ואי אפשר לדבר אל ההגיון אלא רק לשוחח עם הפחד. אין בעיה, אני אהרוג למענכם את החיה האכזרית. לקח סכין ויצא לציד. כל אנשי הכפר קראו בתדהמה. מי זה הילד האמיץ והפזיז הזה. אבל הילד כבר ניגש, שלף את הסכין, חתך פלח אדיר מבשר האבטיח ונעץ בו את שיניו.
בעוד מיציו המתוקים של האבטיח ניגרים על סנטרו, אנשי הכפר עצרו נשימתם ולא האמינו למראה עינהם. ילד עז רוח ונפש כזה לא פגשו מימיהם. איך הוא לא מהסס לנגוס ככה בבשרה של חיה מסוכנת כל כך. אולי גם הוא מסוכן?! תתרחק מאיתנו עם הסכין, ילד נורא שכמוך וגרשו אותו מהכפר.
הילד לא הפסיק לצחוק. טיפשים כאלו לא פגש מעולם. אתם יודעים, אמר הילד מנסה לשלוט בצחוקו המתגלגל, הדבר הזה שאתם מפחדים ממנו כל כך, זה בסך הכל אבטיח. אצלנו בכפר מגדלים אותם וכולם נהנים מנוכחותם המרווה והמתוקה. הנה תראו. לוקחים את הזרע הזה, שולים, מעשבים ומשקים ותוך כמה שבועות יש לכם אבטיח.
אנשי הכפר עשו כך והנה מאז הם נהנים משפע של אבטיח. הם אוכלים הרבה, מוכרים עודפים וקצת מוסרים לאחרים. וכל זה בזכות ילד חכם אחד שלא פחד ממה שהמון אנשים בורים חשבו לדבר איום ומסוכן, רק כי עוד לא ראו אותו אף פעם קודם.
אז מוסר ההשכל האפגני מכוון לכך שעדיף לנסות להכיר ולהתידד עם הזר ולהלחם במגננות הטבעיות ובפחד אבל אני חושבת שבנוסף מתגלה כאן טבע אנושי אחר.
אנחנו לא מודים ולא מודעים לשפע גם כשהוא נופל לנו על הראש, צומח לנו בחצר האחורית, מתדפק לנו על הדלת, פרוש מדי ערב על שולחננו או ממלא את ליבנו. אנחנו עלוללים פשוט לפספס, לא לשים לב, או הכי גרוע, לפחד ולדחות את השפע על הסף.
והנה מגיעה עונת השפע ואני חשדנית... איך יכול להיות שדווקא עכשיו, כשיבש כל כך, לא ירד גשם כבר שבועות ואנחנו בפתחו של הקיץ הלוהט, איך יכול להיות שהכל עסיסי כל כך. מלא במיץ מתוק. משהו כאן מסריח. זה פשוט לא מסתדר. אבטיחים ומלונים, ענבים ותפוחים, מנגו, נקטרינות אבל לא רק. גם דלועים וקישואים, עגבניות וחצילים. מאיפה להם כל המים האלו. אפילו תאנים שאף אחד לא משקה מתמלאות עסיס בסוף הקיץ. מה, אני פראיירית? אני לא קונה את הסיפור הזה. אני אשאל את בועז, מהו "הטריק הלוכלך" של גידולי הקיץ.
בועז שמתאפק לא לקרוא לי פרנואידית או חרדתית, מסביר בסבלנות.
לא להאמין לשפע של הקיץ זה כמו ילד שלא מאמין שאבא ואמא יספקו לו את כל צרכיו. לאמא אדמה ולגרמי השמים יש תוכנית מתוחכמת.
בחורף הברוקולי והכרובית נהנים מגשם ישיר ואין להם שום פיתוח משכולל או תוכנית מגירה לימי בצורת. גידולי הקיץ הרבה יותר מפותחים. מה שאת רואה מעל פני השטח הוא כאין וכאפס לעומת מה שמתחולל במעמקי הקרקע. מערכת השורשים המסועפת יודעת למצוא את זכרונות הגשם ומאגרי הלחות שמתחבאים הרחק מהעין ומקרני השמש הקופחות. כך הם נהנים פעמיים. גם מכוחה האין סופי של השמש ומהאנרגיה שהיא מעניקה ומצמיחה אותם וגם ממים חבויים. שפע אמיתי שייך לאלו שיודעים להסתכל עמוק פנימה. גם איפה שכואב, השפע שייך לאלו שלא מפחדים ממה שמסתתר באפלה ובו זמנית נהנים ממה שנמצא כבר באור.
תעודת זהות
מה זה
לא על עץ ולא על שיח
על הארץ הוא גדל
גם בחום וגם בצל"
צמח עשבוני ממשפחת הדלועיים, הגדל בתנאי אקלים ים תיכוני, סובטרופי, ממוזג או מדברי.
לאבטיח יש עלים משוננים עליהם קיימים שיערות. האבטיח הינו צמח חד ביתי דו מיני באבטיחים בעלי זרעים. באבטיחים ללא זרעים, "סידלס", הצמח יהיה דו ביתי וחד מיני עבור האבטיח המופרה.
פרחי האבטיח צהובים. ניתן להבדיל בין זכר לנקבה בהתבוננות בבסיס הפרח. בפרח הנקבי ימצא אבטיח זעיר, שבמידה ויופרה יהפוך לאבטיח.
המלצות במהלך הגידול
בתחילת הגידול- יש לתת השקיה בינונית, במטרה לבסס את הצמח ואת מערכת השורשים ולתת לצימוח העלים להתפרש.
כאשר האבטיח גדל יש לעלות בכמות המים, לטובת גדילתו. צריך לשים לב שלא נותנים יותר מדי מים שכן, דבר זה עשוי להוביל לריקבון האבטיח. לקראת סוף הגידול נוריד את כמות המים.